ישראל, מדינה יקרה שלנו, ארבעה חודשים שאנחנו בוכים איתך, נלחמים בשבילך, מחויבים לגורלך. בשורות המילואים, או בהתגייסות לחמ"ל האזרחי, אנחנו פועלים ללא לאות, באהבה גדולה ובמסירות לך ולאנשייך, אחינו ואחיותינו.

מהאסון הנורא של השבת ההיא בבוקר, קמנו נחושים לדאוג לשלוש מטרות:

​

1. לעזור לצה"ל לנצח.

2. לעטוף את העקורים מבתיהם, את המשפחות השכולות שבליבנו לנצח ואת משפחות החטופים, שלא ננוח עד שיחזרו כולם הביתה.

3. לעשות אותך, ישראל, טובה יותר.

 

בצו היעדים הללו, עשינו בארבעת החודשים האחרונים

הכל כדי לאחות את הקרע בעם, הגענו ונגענו בציבור רחב. יצרנו שיח של קשב ורצון טוב, שבו נפתחו הלבבות כולם, גם שלנו, גם של אלה שהוסתו לחשוב שאנחנו והם אויבים. בכל דבר שעשינו, בכל מקום שהיינו, בכל יד שהושטנו - עזרנו לחבר

בחזרה את הפסיפס הישראלי שכמעט התנפץ לכל עבר.

 

עכשיו את, ישראל, באחת משעותייך הגורליות,

ואנחנו זקוקים למנהיגות שתדון בשאלות מכריעות על דמותה של המדינה פנימה והחוצה, בינינו לבין שכנינו, בינינו לבין ידידינו, בינינו לבין אויבינו, בינינו לבין עצמנו. 

האתגרים הקיומיים שעומדים בפנינו דורשים הנהגה מאחדת, שתדע לשקם ולרפא ולהבטיח את הביטחון הקיומי, הכלכלי והאישי של כל אזרחי ישראל.

 

אבל אל מול העם שבוחר באחדות, מתנהלת כיום הנהגה שבוחרת בפילוג, שלא מסוגלת לקחת אחריות, הנהגה שתוקפת את צה"ל ואת גופי הביטחון,

מרסקת את הכלכלה, משסה קבוצות אלה באלה,

ולא מסוגלת להקשיב לקול שקורא לפתוח דף חדש.

 

הקריאה לבחירות, נשמעת לאחרונה מכל קצוות הקשת הפוליטית והאזרחית: ממילואימניקים שחזרו מהקרבות, ממשפחות השכול, מאנשי רוח ודת, מאישי ציבור מכל המחנות ומציבור רחב שאנחנו פוגשים בשטח כל יום.

הכתובת על הקיר: העם איבד אמון בהנהגה.

 

אנחנו לא רוצים לחזור לימים שלפני השבעה באוקטובר.

אנחנו רוצים להישאר מאוחדים. רוצים תקווה.

 

ההחלטות הרות הגורל שניצבות בפנינו,

חייבות להילקח על ידי הנהגה מאוחדת וראויה, אחראית ומוסכמת, שתקבל מנדט מהעם לעשות את ישראל טובה יותר. זו אינה קריאה של צד פוליטי.

 

זהו קולו של העם:

 

ישראל צריכה לצאת לבחירות בהסכמה עוד השנה, בחירות שימנעו פילוג, ויאפשרו לנו לצאת לדרך חדשה,

דרך של תקווה.